מחלת מעי דלקתית (IBD)

קיימים שני סוגים של מחלות מעי דלקתיות: דלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative Colitis) ומחלת קרוהן (Crohn's Disease). דלקת כיבית של המעי הגס היא מחלה דלקתית הפוגעת ברירית המצפה את דופן המעי הגס וגורמת לפצעים שטחיים (כיבים) ללא חדירה לעומק השכבות של דופן המעי. המחלה מתחילה כמעט תמיד בפי הטבעת ומתפשטת באופן רציף כלפי מעלה במעי הגס, בחלק ממנו או בכולו, ללא פגיעה במעי הדק.

מידע כללי

על פי האזורים הלוקים במחלה ניתן לסווג את הדלקת הכיבית לשלושה סוגים:

Proctitis- מחלה שבה האזור הסמוך לפי הטבעת בלבד נגוע בדלקת כיבית.

Left-Sided Colitis- דלקת כיבית שכוללת את הרקטום והמעי הגס השמאלי. 

Pancolitis- מחלה שבה כל המעי הגס נגוע בדלקת כיבית.

מחלת הקרוהן היא מחלה דלקתית החודרת לכל שכבות דופן המעי ויכולה להופיע בכל חלקי מערכת העיכול מהפה ועד לפי הטבעת, ללא רצף וללא המשכיות (אזורים בריאים ונגועים לסרוגין). על פי רוב המעי הדק הסופי (Terminal Ileum) והמעי הגס הינם האזורים העיקריים הנגועים במחלה.

תלונות וסימנים

הסימפטומים של דלקת כיבית של המעי הגס כוללים שילשול, דימום מפי הטבעת, כאבי בטן, חוסר תיאבון, צורך תכוף לשירותים- לעיתים ללא יציאות. במצבים פעילים יותר: איבוד דם ולכן חולשה, עייפות וסחרחורות. כאשר המחלה פעילה מאוד ייתכן גם דופק מהיר, ירידה בלחץ דם וחום.

הסימפטומים של מחלת קרוהן כוללים התקפים של כאבי בטן, שילשול, חוסר תיאבון וירידה במשקל, חום, חולשה ועייפות.

בחלק מהמקרים (25-60%) בשתי המחלות מעורבים גם איברים מחוץ למערכת העיכול כגון מפרקים(כאבים ללא דלקת או דלקת מפרקים, נפיחות והגבלת התנועה), עור (פריחה המלווה בדרך כלל בכאב בחלק הקדמי של הגפיים התחתונות) עיניים (דלקת עיניים) וכבד ודרכי מרה (כבד שומני, דלקות כבד, היצרות בדרכי המרה ואבני מרה).

סיבות

למרות שהסיבות למחלות מעי דלקתיות נחקרות לעומק עדיין לא ניתן להצביע עליהם במדויק.
מחקרים מעידים ששילוב של מספר גורמים מביא למחלות המעי הדלקתיות: שילוב של גנים תורשתיים, מערכת החיסון של כל אדם ומרכיבים סביבתיים.

כיצד להתכונן?

כאשר מטופל מתלונן על אחד או כמה מהסימפטומים של מחלות המעי הדלקתיות ייערכו בדיקות אבחון ראשוניות הכוללות בדיקה כללית של הגוף, בעיקר איזור הבטן ופי הטבעת, ובדיקות מעבדה של צואה, שתן ודם. במידה ותוצאות הבדיקות הנ"ל מרמזות על מחלת מעי דלקתית, מבצעים בדיקות נוספות במטרה לברר באיזו צורה נגוע המעי ומהי חומרת המחלה. הבדיקות מתחלקות לארבעה סוגים עיקריים: אנדוסקופיה (הבדיקה העיקרית לאבחון המחלה), רנטגן, אולטרסאונד ו-C.T. סוג הבדיקה נקבע בהתאם למצב החולה ולמאפייני המחלה.

1. בדיקה אנדוסקופית- בעזרת האנדוסקופיה ניתן לאשר קיומה של מחלת מעי דלקתית וברוב המקרים לבצע אבחנה מבדלת בין דלקת מעיים כיבית לבין מחלת קרוהן.

2. בדיקת אולטראסאונד (בדיקה על-קולית של הבטן)- בדיקה זו אינה כרוכה באי-נוחות ובעזרתה ניתן לאבחן התרחבות המעיים, התעבות דופן המעי, שינויים בכבד, אבנים בכיס המרה ובכליות, מורסות והפרעות בזרימה מהכליה.

3. בדיקות רנטגן (X-Ray)- צילום רנטגן מבוצע כדי לבדוק את המבנה והתפקוד של מערכת העיכול.

4. בדיקת C.T. (בדיקה טומוגרפית ממוחשבת של הבטן)- בדיקה זו מספקת מידע מדוייק על כל האיברים התוך-בטניים, והיא משמשת בין השאר לאבחון תקינות המעי הדק והמעי הגס. בבדיקה זו נעזרים להשלמת התמונה לאחר שבומעו בדיקות הרנטגן ואולטרסאונד.

טיפול

קיימים שני סוגי טיפול עיקריים: טיפול תרופתי וטיפול כירורגי. הטיפול התרופתי אינו מרפא את מחלות המעי הדלקתיות. מטרת הטיפול היא לדכא את התהליך הדלקתי, להקל בחומרת הסימפטומים ולמנוע התחדשותם.

לאור הצלחת הטיפולים התרופתיים המודרניים רק לעיתים נדירות הכרחי הטיפול הכירורגי. ניתוח יידרש רק במצבים של כשלון הטיפול התרופתי או בעקבות סיבוכים מסכני חיים.

טיפול כירורגי במצב של דלקת כיבית של המעי הגס פירושו כריתת המעי הגס. כריתה זו מחסלת את המחלה. במחלת הקרוהן פירושו של הטיפול הכירורגי הוא כריתת חלקים מקומיים בלבד וכמה שיותר קטנים. אולם, עקב טבעה של המחלה כריתת אזור נגוע במחלה אינה מבטיחה שהמחלה לא תישנה בעתיד באזור אחר.

תזונה ומחלות מעי דלקתיות

אין עדות לכך שדיאטה מסוימת תשפר את התגובה לטיפול במחלות המעי הדלקתיות או תמנע את הסימפטומים שלהן. דלקת כיבית של המעי הגס בדרך כלל אינה מביאה לחסכים תזונתיים. במקרים נדירים בהם ההתקף חריף והוא משפיע לפרק זמן ממושך תתכן בצקת (הצטברות מים) ברקמות כתוצאה מחוסר חלבון או אנמיה הנגרמת כתוצאה מאובדן דם וחוסר ברזל. הטיפול בסימפטומים אלו הוא על ידי החזרת מרכיבי התזונה המתאימים.

מחלת הקרוהן לעומת זאת יכולה לגרום לסימפטומים חמורים של חוסר תזונתי בויטמינים, מתכות, מינרלים וחלבונים. במקרים אלה הכרחי להשלים את החסכים אך יש לעשות זאת אך ורק על ידי מרשם רופא ועל בסיס בדיקות דם סדירות. חוסר בויטמין B12 הוא הנפוץ ביותר ודורש טיפול בהזרקת הויטמין אחת לשלושה חודשים למשך כל החיים.

מקורות

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם​