גזים במערכת העיכול (Gas Flatus)

גזים במערכת העיכול מתבטאים בגיהוק (פליטת הגז דרך הפה) או בנפיחה (פליטת הגז דרך החלחולת). מרבית האנשים מייצרים בין חצי ליטר לליטר וחצי גז מדי יום, ופולטים גזים עד 14 פעמים ביום.

מידע כללי

מכיוון שגזים במערכת העיכול יכולים להיגרם מסיבות שונות יש לבדוק את הגורמים האפשריים ולשלול את אלו שלא רלוונטיים. בדרך כלל הרופא המטפל מתחיל בבדיקת הרגלי האכילה של המטופל ובחקר התסמינים המסוימים מהם סובל החולה. הוא עשוי לבקש מהמטופל לערוך רישום של סוגי המזון והמשקאות אותם הוא צורך במשך תקופה מסוימת. בנוסף הוא עשוי לבקש מהמטופל לערוך רישום של פליטת הגזים היומית שלו. בדיקה מדוקדקת של הרגלי האכילה ושל כמות הגזים הנפלטת מגופו של החולה עשויה לסייע באיתור אותם סוגי המזון הגורמים לתסמינים ובקביעת מידת חומרת הבעיה.

במקרה של תלונות על נפיחות בחלל הבטן עשוי הרופא לבדוק את חלל הבטן לאיתור צליל תנועת הנוזלים וזאת בכדי לשול אפשרות של הצטברות נוזלים בחלל הבטן (מיימת). בנוסף, הרופא יחפש סימני דלקת וזאת על מנת לשלול אפשרות של מחלה כלשהי במעי הגס.

אצל מטופלים בני חמישים ומעלה נשקלת בדרך כלל גם האפשרות של סרטן המעי הגס. כך גם כאשר יש במשפחת המטופל מקרים קודמים של סרטן במערכת העיכול. עניין זה חשוב במיוחד במקרים בהם המטופל לא עבר מעולם בדיקה של המעי הגס כגון סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה (בדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול התחתונה).

במקרים של גיהוק כרוני ינסה הרופא לאתר סיבות לבליעת אוויר יתרה. במקרה הצורך תבוצע סדרת בדיקות בחלק העליון של מערכת העיכול (צילום רנטגן של הוושט, הקיבה והמעי הדק או גסטרוסקופיה-בדיקה אנדוסקופית של מערכת העיכול העליונה), כדי לשלול את האפשרות של מחלות עיכול שונות.

תלונות וסימנים

התסמינים הרווחים ביותר הם גיהוק, נפיחה, נפיחות בחלל הבטן וכאבי בטן. עם זאת יש לזכור שלא כל האנשים חווים את כל התסמינים הללו.

הגורמים המכריעים בעניין זה הם, ככל הנראה, כמות הגזים שהגוף מייצר, כמות החומצות השומניות שהגוף סופג והרגישות האישית לגזים במעי הגס. המקרים בהם יש הישנות כרונית של תסמינים אלה בגלל כמות גזים רבה מדי או בגלל מחלה רצינית כלשהי הם נדירים ביותר.

סיבות

בליעת אוויר- כל אדם בולע כמויות קטנות של אוויר בזמן האכילה או השתייה. אולם, עקב אכילה מהירה, שתייה מהירה, לעיסת מסטיק, עישון או בגלל שימוש בשיניים תותבות שאינן מותאמות היטב לפה עלולות להיבלע כמויות גדולות יותר של אוויר. הדרך הרגילה שבה נפלט האוויר שנבלע והגיע לקיבה ומכיל חנקן, חמצן ודו-תחמוצת הפחמן היא באמצעות שיהוק או גיהוק. שאר הגז עובר אל המעי הדק, שם הוא נספג חלקית בגוף. כמות קטנה של אוויר עוברת גם אל המעי הגס ונפלטת דרך החלחולת.

פירוק סוגי מזון מסוימים- יש פחמימות שהגוף אינו מסוגל לעכל ולספוג במעי הדק בשל מחסור או היעדר במספר אנזימים. דוגמאות לפחמימות כאלו הן הסוכר, העמילנים והסיבים המצויים בכמה סוגי מזון. במקרים כאלה עובר המזון הבלתי מעוכל אל המעי הגס שם הוא מפורק (על ידי בקטריות טבעיות ובלתי מזיקות) למימן, דו-תחמוצת הפחמן וכן-אצל כשליש מבני האדם-מתן. בסופו של דבר נפלטים גזים אלה מן הגוף דרך החלחולת.

כיצד להתכונן?

מכיוון שגזים במערכת העיכול יכולים להיגרם מסיבות שונות יש לבדוק את הגורמים האפשריים ולשלול את אלו שלא רלוונטיים. בדרך כלל הרופא המטפל מתחיל בבדיקת הרגלי האכילה של המטופל ובחקר התסמינים המסוימים מהם סובל החולה. הוא עשוי לבקש מהמטופל לערוך רישום של סוגי המזון והמשקאות אותם הוא צורך במשך תקופה מסוימת. בנוסף הוא עשוי לבקש מהמטופל לערוך רישום של פליטת הגזים היומית שלו. בדיקה מדוקדקת של הרגלי האכילה ושל כמות הגזים הנפלטת מגופו של החולה עשויה לסייע באיתור אותם סוגי המזון הגורמים לתסמינים ובקביעת מידת חומרת הבעיה.

במקרה של תלונות על נפיחות בחלל הבטן עשוי הרופא לבדוק את חלל הבטן לאיתור צליל תנועת הנוזלים וזאת בכדי לשול אפשרות של הצטברות נוזלים בחלל הבטן (מיימת). בנוסף, הרופא יחפש סימני דלקת וזאת על מנת לשלול אפשרות של מחלה כלשהי במעי הגס.

אצל מטופלים בני חמישים ומעלה נשקלת בדרך כלל גם האפשרות של סרטן המעי הגס. כך גם כאשר יש במשפחת המטופל מקרים קודמים של סרטן במערכת העיכול. עניין זה חשוב במיוחד במקרים בהם המטופל לא עבר מעולם בדיקה של המעי הגס כגון סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה (בדיקות אנדוסקופיות של מערכת העיכול התחתונה).

במקרים של גיהוק כרוני ינסה הרופא לאתר סיבות לבליעת אוויר יתרה. במקרה הצורך תבוצע סדרת בדיקות בחלק העליון של מערכת העיכול (צילום רנטגן של הוושט,הקיבה והמעי הדק או גסטרוסקופיה-בדיקה אנדוסקופית של מערכת העיכול העליונה), כדי לשלול את האפשרות של מחלות עיכול שונות.

טיפול

טיפול תרופתי- ישנן תרופות רבות המסייעות בהפחתת תסמיני הגזים. את התרופות הללו ניתן ללא מרשם רופא. בנוסף ישנן תרופות המחייבות מרשם רופא וניתנות לאלו הסובלים מהפרעות בתנועת המעיים (כגון תסמונת המעי הרגיז).

הפחתת כמות האוויר שאדם בולע- במקרים של גיהוק כרוני עשוי הרופא להמליץ על דרכים שונות להפחתת כמות האוויר שהמטופל בולע. ההמלצות המקובלות הן הימנעות מלעיסת מסטיק והימנעות מאכילת ממתקים קשים. כמו-כן מומלץ לאכול באיטיות.
לאלו המרכיבים שיניים תותבות מומלץ לוודא אצל רופא השיניים התאמה נאותה של השיניים.

סגנון חיים

שינוי הרגלי האכילה- במקרים רבים ימליץ הרופא המטפל על הפחתה בצריכת סוגי המזון הגורמים לגזים. כמו כן עשוי הרופא להמליץ על צריכה מוגבלת של מזונות עתירי שומן בכדי להפחית את הנפיחות ואת תחושת האי-נוחות. הדבר מסייע לקיבה להתרוקן באופן מהיר יותר ומאפשר לגזים לעבור במעי הדק. אולם, כמות הגזים הנוצרת בעטיים של סוגי מזון מסויימים אינה קבועה והיא משתנה מאדם לאדם. השינוי היעיל של הרגלי האכילה הוא עניין אישי. על כל אדם לבדוק בשיטת הניסוי והטעייה עד כמה מן המזונות הבעייתיים הוא מסוגל לאכול מבלי שתיווצר בעיה.

בין שאר סוגי המזון העלולים לגרום לגזים ניתן למנות את המזונות הבאים:

  1. שעועית
  2. ירקות כגון ברוקולי, כרוב, כרוב ניצנים, בצל, ארטישוק ואספרגוס.
  3. פירות כגון אגסים, תפוחים ואפרסקים.
  4. דגנים מלאים כגון חיטה מלאה או סובין.
  5. משקאות קלים ומיצי פירות.
  6. חלב ומוצריו
  7. מזונות מוכנים המכילים לקטוז כגון לחם, רטבים מוכנים לסלט ודגני ארוחת בוקר.
  8. מזונות המכילים סורביטול כגון מזונות דיאטטיים וממתקים ללא סוכר.

השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם​