השמנה היא מצב בו ישנה נוכחות מצבורים גדולים של שומן בגוף. המצב נובע מאכילה יתרה, מאי-סדירות הורמונלית או מהפרעה מטבולית.
השמנת יתר אינה רק בעלת ערך אסתטי כי אם בעלת ערך בריאותי. היא קשורה באופן הדוק לבריאות לקויה ולגורמי סיכון למחלות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, רמת כולסטרול גבוהה בדם, דלקת פרקים ואסתמה. מחקרים אף מעידים על קיום קשר בין השמנה לבין מחלת הסרטן. על פי מחקרים אלו השמנה עלולה להוביל לסרטן המעי הגס, סרטן הכליה, סרטן הוושט, סרטן הקיבה, סרטן הרחם וסרטן השד.
מעבר לכך, ישנן הוכחות מדעיות לכך שהשמנה מעכבת החלמה מסרטן. עקב העלייה המתמדת בממדי ההשמנה קיימת חשיבות רבה להדגשת סיכוניה החמורים לבריאות והדרכים להתמודד איתה.
מידע כללי
בין המדינות המערביות, ארה"ב הינה הנפגעת העיקרית ממגיפת השמנת יתר, אך גם מצבה של ישראל אינו מעודד במיוחד. מהסקר היחיד והמקיף ביותר שערך משרד הבריאות בשנים 1999-2001 באשר למצב הבריאות והתזונה בישראל עולה כי 62.2 אחוז מהאוכלוסיה היהודית הבוגרת סובלים מעודף משקל או מהשמנה. מהתפלגות הסקר עולה, כי 39.9 מהישראלים סובלים מעודף משקל, בעוד 22.9% סובלים מהשמנה (ממצאי סקר תזונה מתוך אתר משרד הבריאות).
קיימות מספר הגדרות של השמנה. המדד המקובל היום להערכת מצב המשקל הוא אינדקס מסת הגוף (BMI-Body Mass Index). אינדקס מסת הגוף מחושב על ידי משקל הגוף מחולק בגובה במטרים בחזקת 2.
2(גובה במטרים)/משקל בק"ג = BMI
מדד ה-BMI הוא מדד השוואתי, המאפשר לדעת את היחס בין משקל הגוף לגובה. ה-BMI מהווה כלי מרכזי לקביעה האם אדם סובל מבעיית משקל, ולחשב האם הוא נמצא בטווח המשקל הנורמלי, המתאים לנתוניו האישיים.
לרוב, נוהגים לחלק את מדדי ה-BMI לכמה קבוצות עיקריות, כשכל אחת מהן מהווה קבוצת משקל מוגדרת:
- BMI מתחת ל-16.5 נחשב לתת-משקל מסכן חיים.
- BMI מתחת ל-18.5 – תת משקל.
- ערכי BMI בין 18.5 ועד 25 – משקל גוף תקין.
מדדים שונים מחשיבים גם BMI 18 כתקין.
ערכים בין 25 ל-30 – עודף משקל.
בתחום הטווח שבין 25 ל-30, ככל שגובה ה-BMI גדול יותר, כך עודף המשקל גדול יותר.
אנשים המשתייכים לקבוצת משקל זו נחשבים בדרך כלל לשמנים עד שמנים מאוד.
ערכים שמעל 30 נחשבים לעודף משקל קיצוני.
אנשים עם BMI הגדול מ-35 נחשבים לסובלים מאוביזיות, השמנת יתר מסוכנת, ונמצאים בסכנת חיים.
סיבות
ברוב המקרים של השמנת יתר, יותר מגורם אחד מעורב וקשה עד בלתי אפשרי לבודד גורם אחד. חלק מהגורמים מעורבים כמעט בכל מקרי השמנת היתר, ואחרים נדירים יותר.
למען הסקירה הכללית, נמנה כאן את רשימת הגורמים השכיחים:
- צריכת אנרגיה עודפת- בפשטות, מדובר באכילת יתר וצריכה קלורית לא מאוזנת, ביחס לשריפת הקלוריות כמו פעילות גופנית למשל.
ככלל, אחת מהתוצאות המצערות של היעדר פעילות גופנית היא השמנת יתר. - תזונה לא מאוזנת של מזון מעובד, תעשייתי ושמן, עתיר סוכרים ופחמימות פשוטות.
- גנטיקה היא פקטור חשוב בהשמנת יתר. מחקרים שנעשו על תאומים זהים שגדלו בנפרד, העלו כי יש קשר בין השמנת יתר לבין תורשה וכי הגנים משפיעים על הצטברות השומן בגוף.
- בעיות רפואיות, ובמיוחד בעיות במערכת האנדוקרינית, עלולות להשפיע לרעה על השמנה.
מהלך וסיבוכים
עקב העלייה המתמדת בממדי ההשמנה קיימת חשיבות רבה להדגשת סיכוניה החמורים לבריאות והדרכים להתמודד איתה. השמנת יתר אינה רק בעלת ערך אסתטי כי אם בעלת ערך בריאותי. היא קשורה באופן הדוק לבריאות לקויה ולגורמי סיכון למחלות כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, רמת כולסטרול גבוהה בדם, דלקת פרקים ואסתמה. מחקרים אף מעידים על קיום קשר בין השמנה לבין מחלת הסרטן. על פי מחקרים אלו השמנה עלולה להוביל לסרטן המעי הגס, סרטן הכליה, סרטן הוושט, סרטן הקיבה, סרטן הרחם וסרטן השד.
מעבר לכך, ישנן הוכחות מדעיות לכך שהשמנה מעכבת החלמה מסרטן.
הסיכון לפתח מחלת לב או סוכרת מוגבר באנשים בעלי עודף משקל.
הסיכון הגבוה ביותר קיים באותם אנשים הנוטים להשמנה במרכז הגוף, צורת השמנה הקרויה "השמנה בטנית".
מחקרים רפואיים מצאו כי חלק מגורמי הסיכון קשורים זה בזה:
השמנת יתר מובילה לרמות שומנים גבוהות בדם, יתר לחץ דם, ועמידות הגוף לאינסולין – עד להתפתחותה של מחלת סוכרת המבוגרים (סוכרת מסוג 2).
מאידך, ירידה במשקל של 5% עד 10% בלבד עשויה להביא לירידה של 30% בשומן הבטני ובכך לשיפור משמעותי בפרופיל הסיכון לחלות במחלת לב וכלי דם.
טיפול
הגישה הטיפולית להשמנה מבוססת על גישה מולטי דיספלינארית המבוססת על: טיפול תזונתי, תרופתי, פסיכולוגיה, פעילות גופנית, וטיפול התנהגותי.
